בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת הַנֶּעֱזָבִים
אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת זְקֵנַי:
לְהִתָּלוֹת עֲלֵיהֶם.
לְגלּוֹת מֵעַצְמִי אֶל פַּקְעוֹת עָבָר.
אֲנִי אוֹרֵב לָהֶם בַּעֲזָרַת נָשִׁים. מִתְבּוֹנֵן:
תַּשְׁמִישֵׁי גּוּפָם חֲנֻיּוֹת שֶׁל שֶׁקֶט.
גְּוִילֵי יְרֻשָּׁה עוֹדֶפֶת בְּעוֹרָם.
אַט אַט הֵם נֶאֱסָפִים,
בִּבְגִידוֹת זְמַן קְצוּבוֹת. חַיֵּיהֶם
מְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, פַּחַד אֲנָשִׁים.
זִקְנָתָם מִתְמַכֶּרֶת לָרֹךְ.
אֶת פִּיהֶם אֲנִי מְבַקֵּשׁ. אֶת פְּנֵיהֶם שֶׁל יְהוּדַי.
אֶת הַגּוּף שֶׁזּוֹכֵר וְלוֹמֵד אֶת שֶׁבְּשָׂרִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ.
כְּדֵי לָשֵׂאת חַיִּים כְּפִי שֶׁהֵם:
נֶחְלָמִים מַהֵר, בְּגַמְלוֹנִיּוּת אֱנוֹשִׁית,
גְּדֵלִים וּקְטַנִּים לִרְצוֹנוֹת שָׂפָה וּמִתְפַּלְּלִים,
מִתְלַכְלְכִים.
אֶת אִשּׁוּרָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי –
שֶׁתֻּנַּח בִּי הַזָּרוּת בִּשְׁלֵמוּתָהּ.
