גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר
החלף שפת יצירה

באיזו ארץ


אֲנִי לא מַכִּירָה אֶת כָּל הַמּוֹעֲכִים אֶת לְחָיַי, מְמַשְּׁשִׁים אֶת שְׂעָרִי, מַרְטִיבִים אֶת פָּנַי בִּנְשִׁיקוֹת. זֶה נָמֵל, אֳנִיָּה מִתְגַּבַּהַת מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ הַר, וַאֲפִלּוּ שֶׁחַם הִלְבִּישׁוּ אוֹתִי בִּמְעִיל עִם בַּרְדָּס כְּמוֹ שֶׁל כִּפָּה אֲדֻמָּה. אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל סַבְתָּא בַּתַּדְהֵמָה. עַד הַיּוֹם יָדַעְתִּי שֶׁרַק יְלָדִים בּוֹכִים.


זֶה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁגִילִיתִי עַל הָעִיר הַחֲדָשָׁה: הַבִּנְיָנִים בָּהּ צְמוּדִים זֶה לַזֶּה, מִקְשָׁה אַחַת, כְּמוֹ כְּנוּפְיַת יְלָדִים שֶׁחוֹסֶמֶת אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַמְּנֻדֶּה עַל מִדְרָכָה.
הַדָּבָר הַשֵּׁנִי: גַּם בַּקַּיִץ יוֹרֵד גֶּשֶׁם.


אֲנִי מְאַרְגֶּנֶת לִי בָּראשׁ אֶת הַמִּשְׁפָּט וּבוֹדֶקֶת אִם אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַמִּלִּים וּמְסֻגֶּלֶת לְבַטֵּא נָכוֹן אֶת כֻּלָּן (עָדִיף מִלִּים בְּלִי R). הַשִּׂיחָה כְּבָר נָדְדָה הָלְאָה.


הַנִּימְפָה כּוֹרַעַת בְּחֵן בַּפַּרְק, מוּל הַמִּזְרָקָה. עֵינֶיהָ הָרֵיקוֹת עֲשׂוּיוֹת שַׁיִשׁ שָׁחוֹר. כֻּלָּהּ שַׁיִשׁ שָׁחוֹר. אֵין לִי עִנְיָן בְּיָפְיָהּ. בְּרֶגַע שֶׁלּא מִסְתַּכְּלִים עָלַי אֲנִי טוֹמֶנֶת בֵּין כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ אֶת הַלַּחְמָנִיָה הָעֲנָקִית שֶׁצָּרִיךְ לִגְמוֹר בְּלִי לְהַשְׁאִיר אַף פֵּרוּר.


יֵשׁ לָנוּ עֲגָלָה קְטַנָּה קְשׁוּרָה לְחוּט וּבָהּ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה קֻבִּיּוֹת עֵץ צִבְעוֹנִיּוֹת. הַמִּשְׂחָק פָּשׁוּט: כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ עוֹצֵם עֵינַיִם בְּתוֹרוֹ, נוֹגֵעַ בְּקֻבִּיָּה וּמְנַחֵשׁ אֶת צִבְעָהּ. אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים אֲנַחְנוּ מַפְסִיקִים לִטְעוֹת. נוֹגְעִים וְיוֹדְעִים: סָגוֹל.


קְרוּעַת עֵינַיִם בְּתוֹךְ הַסִּיאֶסְטָה. הַשְּׂמִיכָה מְהֻדֶּקֶת עָלַי וּתְחוּבָה מִתַּחַת לַמִּזְרָן. לְעוֹלָם לא אֶהֱיֶה עוֹד עֵרָה כָּל כָּךְ. אָסוּר לָקוּם, לִמְחוֹת, לְהַשְׁמִיעַ קוֹל. אָסוּר. מְחַכָּה לְאַרְבַּע. פִּתְאוֹם מַסְמֵר חָלוּד עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן. אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתוֹ, מַנִּיחָה עַל הַלָּשׁוֹן. בּוֹלַעַת. עַכְשָׁו רוֹצָה לִצְעֹק אֲבָל שׁוּם קוֹל לא יוֹצֵא מֵהַגָּרוֹן.


חֲתַלְתּוּלָה עוֹבֶרֶת מִתַּחַת גָּדֵר וּבוֹרַחַת. נוֹף שָׁחוֹר-לָבָן.
קוֹל שֶׁל יַלְדָּה צוֹעֵק בְּצַעַר: "טוֹמָסִינָה!"
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי מְבִינָה: לְאַבֵּד.


אֲנִי אוֹסֶפֶת תְּנוּפָה, פּוֹרֶשֶׂת יָדַיִם. לוּלֵא הַשְּׁכֵנָה הַמַּלְשִׁינָה שֶׁנּוֹפְפָה לְאִמָּא מֵהַחַלּוֹן, וְאִמָּא שֶׁרָצָה מֵהַמִּטְבָּח וְתָלְשָׁה אוֹתִי מִמַּעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת, הָיִיתִי מַצְלִיחָה אֶת הַקְּפִיצָה.


(גם אם המילה "מציאוּת" לא שוקלת יותר מ"תודעה", רק האמת מותרת לי. גם החשד הקל ביותר להמצאה, לסטייה, להפרזה או למסירה מכלי שני, יפסול עדוּת כִּבדיה. לכן אני תלויה, כמו שאומרים, בחסדי הזיכרון. פעם הייתי תינוקת, נשאו אותי על כפיים. אבל בדרך לְאז זיכרוני נעצר כעבור הרבה שנים, כשאני נָשאתי על כפיים, תינוק ואחר כך תינוקת. כמעט לא הנחתי אותם, שלא יצטרכו לבקש. כך, בתור לקופה ב-Gristedes או ב-Sloans (התינוקות נישאו אז על ידיים אחרות, כפַּי שלי יצאו אליהם), אם החזקתי מצרך, בלי משים הייתי מערסלת אותו ברוֹך. אם חוּבּקה ונוּדנדה כיכר לחם ניחא, אבל מכל בקבוקי הסודה שפתחנו אז פרץ המשקה בחמת זעם וגלש כמו לָבָה.)


לִפְנֵי הַצַּמּוֹת צָרִיךְ לִפְתֹּחַ אֶת כָּל הַקְּשָׁרִים
לִפְנֵי הַבֶּגֶד-בָּלֶט צָרִיךְ לִלְבּשׁ גַּרְבִּיוֹנִים
זֶה לא קְרוּם, זאת הַשַּׁמֶּנֶת שֶׁל הֶחָלָב (תִּשְׁתִּי, נוּ)
לִקְרוֹא שְׁנֵי סְפָרִים בְּבַת אַחַת לא כְּדַאי


כְּדֵי לָלֶכֶת לִישׁוֹן צָרִיךְ לָסֶגֶת מֵהַמִּטָּה עַד לַדֶּלֶת, מִשָּׁם לָרוּץ בְּלִי הִסּוּס וּלְזַנֵּק אֶל הַמִּטָּה מִמֶּרְחָק בָּטוּחַ לִפְנֵי שֶׁתִּתְפּוֹס אֶת הָרֶגֶל הַיָּד שֶׁנִּשְׁלַחַת מֵהַבּוֹר הֶחָשׁוּךְ שֶׁמִּתַּחַת, לַיְלָה-לַיְלָה.


הַסָּטֶן אָדוֹם-אָדוֹם, הַתַּחְרָה שְׁחוֹרָה, הַחֲצָאִית מִתְלַטֶּפֶת עִם הָרִצְפָּה – הַמֵּצַח בּוֹעֵר. מְצַלְּמִים, מַחְזִירִים אֶת הַתַּחְפּוֹשֶׂת לָאֲרוֹן וְאוֹתִי לַמִּטָּה, הוֹלְכִים לְהָבִיא סִירוֹפּ לַגָּרוֹן. בַּשָּׁנָה הַבָּאָה תִּתְחַפְּשִׂי לִסְפָרַדִּיָּה, מְנַחֲמִים. בַּשָּׁנָה הַבָּאָה הַחֲצָאִית נִגְמֶרֶת לִי הַרְבֵּה מֵעַל לַקַּרְסוֹל.


לְאַחַר שֶׁנִּסְחֲטוּ עַד תּוֹם כָּל הַנּוֹשְׂאִים, הַשִּׂיחָה סְבִיב הַשֻּׁלְחָן גָּוְעָה. כֻּלָּם תּוֹלִים עֵינַיִם בִּי, בַּיַּלְדָּה. וְהַיַּלְדָּה כִּבְדַת פֶּה וְעִקֶּשֶׁת. לא הִיא תּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.


הַסּוּס עוֹלֶה-יוֹרֵד לְאַט. כָּל הַיְּלָדִים נֶאֱחָזִים בָּעַמּוּד בְּיָד אַחַת וְשׁוֹלְחִים אֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה הַחוּצָה בְּאֶצְבַּע מוּשֶׁטֶת. גַּם אֲנִי, בְּלִי לָדַעַת לָמָּה. אֲדוֹן הַקָּרוּסֶלָה עוֹמֵד בַּצַּד וּמַחְזִיק קֻפְסַת עֵץ שֶׁטַּבַּעַת בַּרְזֶל נְעוּצָה בָּהּ. בְּאַחַד הַסִּיבוּבִים הוּא מַשְׁחִיל לִי אֶת הַטַּבַּעַת עַל הָאֶצְבַּע וְהִיא נִשְׁלֶפֶת מֵהַקֻּפְסָה. עַכְשָׁו יִכְעֲסוּ עָלַי. אֲנִי שׁוֹמֶטֶת אוֹתָהּ מִיָּד. אַבָּא אוֹסֵף וּמֵבִיא לִי אוֹתָהּ, צוֹחֵק. "טִפְּשׁוֹנֶת, קִבַּלְתָּ עוֹד סִיבוּב בְּמַתָּנָה."


חוֹפְרִים בַּחוֹף בּוֹר עָמוֹק. אֲנִי נִכְנֶסֶת לְתוֹכוֹ. מְכַסִּים אוֹתִי. רַק ראשִׁי מְבַצְבֵּץ. נָעִים לִי כּוֹבֶד הַחוֹל הַחַם הַלּוֹפֵת אוֹתִי, הַמְּשַׁתֵּק כָּל תְּנוּעָה. מִלְּבַד שְׂרִיטָה עַקְשָׁנִית שֶׁנִּשְׂרֶטֶת שׁוּב וְשׁוּב בְּגַבִּי. בַּסּוֹף אֲנִי הוֹדֶפֶת אֶת הַחוֹל מֵעָלַי, מְטַפֶּסֶת הַחוּצָה וְרוֹאָה: בְּדוֹפֶן הַבּוֹר יֵשׁ נֶקֶב קָטָן. מִיָּד מֵגִיחַ מִמֶּנּוּ סַרְטָן כָּתוֹם, גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַנֶּקֶב, מְטַפֵּס אֶל שׁוּלֵי הַבּוֹר וּמִתְרַחֵק בִּמְהִירוּת.


"וְאַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁפַּעַם נִכְנַס נַחַשׁ צֶפַע לַגַּן?"
"לא. אֲנִי פָּחַדְתִּי רַק מֵהַיְּלָדִים."


פִּסַּת בַּד וְרֻדָּה, חֲצִי-שְׁקוּפָה, זְהֻבַּת שׁוּלַיִם, שֶׁבְּעֶזְרָתָהּ הָפַכְתִּי לְמִי שֶׁרָצִיתִי (נְסִיכָה, לָרב). דַּי לְהַחְלִיק אֶצְבָּעוֹת עַל הַוָּרוֹד-בָּזוּקָה עַד הַשְּׂרִיטָה הָעֲדִינָה שֶׁל הַזָּהָב הַמְּחֻסְפָּס בַּקָּצֶה. גַּם הִיא אָבְדָה לִי בֵּין יַבֶּשֶׁת לְיַבֶּשֶׁת, בֵּין מַחֲלַת יָם לְפַחַד גְּבָהִים, בֵּין דִּבּוּר לְגִמְגּוּם, בֵּין מַדְרֵגוֹת הָעֲלִיָּה לְכֶבֶשׁ הַיְּרִידָה, נִטְמְעָה בַּכָּתוֹם הַזּוֹהֵר שֶׁל חֲגוֹרַת הַהֲצַלָּה, נֶעֶלְמָה בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁל הַמּוֹרֶה-לְהִתְעַמְּלוּת הָאִינְדִיָאנִי, שָׁקְעָה בַּבִּצּוֹת הַמַּקִּיפוֹת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר מֵאֲחוֹרֵי הָעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַּ, נִקְבְּרָה בְּאֶחָד מֵאַרְגְּזֵי הַסְּפָרִים בַּשָּׂפָה הַלּא נְכוֹנָה, הִתְעוֹפְפָה לְסַנְטָה מַרְגַרִיטָה, אַוֶנִידָה קוֹרְיֶנְטֶס, רְחוֹב סְמָדַר, פְּלָסָה דֶּה בּוֹלִיבָר, וִיאַמוֹנְטֶה, חוֹף ירושלים, אַרֶנָלֶס, אַוֶנִידָה בֶּלְגְרָנוֹ.


נַעֲלַיִם חֲצָאִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת (בְּחַגִּים וּבִטְקָסִים נַעֲלֵי לַכָּה)
גַּרְבַּיִם לְבָנִים עַד הַבִּרְכַּיִם
בִּרְכַּיִם בְּלִי הַצַּלֶּקֶת מִתְּאוּנַת הָאוֹפַנּוֹעַ הִיא תֵּחָרֵץ בְּעוֹד שָׁנִים
חֲצָאִית קְפָלִים אֲפוֹרָה
חֻלְצָה לְבָנָה מְכֻפְתֶּרֶת
סְוֶדֶר יָרוֹק (בְּחַגִּים וּבִטְקָסִים מִקְטוֹרֶן שָׁחוֹר)
וְעָלָיו רָקוּם בְּצָהוֹב CCH שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: בֵּית סֵפֶר קוֹלוֹמְבִּיאָנִי עִבְרִי
פָּנִים חִוְּרוֹת
שֵׂעָר קָצָר
פֶּה סָגוּר


בַּהַתְחָלָה רַק הִיא, אָז זֶה הָיָה בְּרוֹגֶז. עַכְשָׁו שְׁתֵּיהֶן, וְזֶה כְּבָר חֵרֶם. הֵן עוֹמְדוֹת רָחוֹק לְיַד הטֶרָסה וְלֹא מִסְתַּכְּלוֹת עָלַי. כָּל הַצְּחוֹק וְכָל הַמִּשְׂחָקִים אֶצְלָן. כָּל הַסּוֹדוֹת אֶצְלָן. הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל בֵּינִי וּבֵינָן. אֲנִי לֹא מְעִזָּה לָשֵׂאת אֶת עֵינַי.


כַּנִּרְאֶה צָעַקְתִּי, כִּי אֲנִי שׁוֹמַעַת שֶׁאַבָּא אוֹ אִמָּא קָמוּ לָגֶשֶׁת אֵלַי. שׁוּב חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי לוֹקַחַת קַרְטוֹן חָלָב, וּמֵאַרְבַּעַת צְדָדָיו אֲנִי נִבֶּטֶת בִּי, וּמִתַּחְתַּי כָּתוּב מָתַי נֶעֱלַמְתִּי, מַה לָּבַשְׁתִּי, הֵיכָן נִרְאֵיתִי לָאַחֲרוֹנָה.


שְׁתֵּינוּ בְּנִבְחֶרֶת הַהִתְעַמְּלוּת הָאָמָּנוּתִית (שָׁם אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹק וְלִשְׁתּוֹק). כָּל הַיּוֹם סַלְטוֹת וּגְשָׁרִים וְגַלְגַּלּוֹנִים. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ עוֹלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת. הִיא מַגִּיעָה לְפָנַי וְעוֹשָׂה עֲמִידַת יָדַיִם. כַּף רַגְלָהּ נִטָּחַת בַּסַּרְעֶפֶת שֶׁלִּי כְּמוֹ יְרִיָּה. אֲנִי יוֹרֶדֶת לְאַט עַל הַבִּרְכַּיִם, וְכָל הָאֲוִיר שֶׁלּא מַצְלִיחַ לְהִכָּנֵס לִי לָרֵּאוֹת מַשְׁחִיר וְהוֹלֵךְ סְבִיב מְשֻׁלַּשׁ פָּנֶיהָ הַלְּבָנוֹת הַקְטָנוֹת, הַמְּבוֹהָלוֹת.


אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת בְּרֵכָה, מְשַׁכְשֶׁכֶת רַגְלַיִם בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים. מִישֶׁהוּ דּוֹחֵף אוֹתִי פְּנִימָה. אוּלַי לֹא הָיָה דּוֹחֵף אִלּוּ יָדַע שֶׁאֲנִי לא יוֹדַעַת לִשְׂחוֹת, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת בַּדֶּרֶךְ לְמַטָּה. צוֹלֶלֶת עַד שֶׁבְּהוֹנוֹתַי נוֹגְעוֹת בַּקַּרְקָעִית וְעוֹלָה. מוֹצִיאָה אֶת הָראשׁ מֵהַמַּיִם וְיוֹדַעַת שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי אֲמוּרָה לִצְעוֹק "הַצִּילוּ!" לִפְנֵי שֶׁאֶשְׁקַע שׁוּב אֲבָל שָׁכַחְתִּי בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ אֲנִי וּבְאֵיזוֹ שָׂפָה צָרִיךְ לִצְעוֹק.