כָּל לַיְלָה
אֲנַחְנוּ מִתְכַּנְּסִים בְּמַעֲמָד שְׁנֵי הַצְּדָדִים,
וְדָנִים:
אֶת הַבֶּרֶז הַמְּטַפְטֵף,
אֶת הַצִּיר שֶׁיָּצָא מִמְּקוֹמוֹ,
אֶת הַלֶּחֶם הַקָּשֶׁה שֶׁבָּחַרְתִּי,
אֶת הַקִּנְאָה, הַיָּהֳרָה וְהַתַּאֲוָה,
שֶׁאֵין לָהֶם תַּקָּנָה.
לְעִתִּים אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִפְשָׁרָה עִם הַמְּצִיאוּת.
אַתְּ שׁוֹפֶטֶת עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁרָה
אֲנִי כָּל כָּךְ חַם
שֶׁרַק נְשִׁיקַת פְּסַק הַדִּין
מְאַפְשֶׁרֶת לִי לְהִמָּחֵק.