איפה גדלת ולאן הלכת?
נולדתי במילאנו באמצע שנות לימודיהם של הוריי שם ובגיל חמש עלינו לארץ. דיי מהר שכחתי את כל האיטלקית אבל משהו משם נותר עימי תמיד. גדלתי בתל אביב, אמא בת למשפחת וייספיש ממאה שערים, צאצאי הגאון מוילנא. ואבא בן למשפחת קסטל, ממגורשי ספרד שחיו דורות רבים בחברון. יש לי אחד, צעיר ממני. אני לא יודע לייחס משמעות לייחוסים הללו, אבל בהחלט גדלנו בתחושה שאנחנו מיוחדים.
עברתי מתל אביב לירושלים ללמוד אדירכלות בבצלאל, עבדתי כברמן, בישלתי בירה, הייתי חבר באיגוד הסטודנטים והתנדבתי במחסומים. זו הייתה שנה עמוסה במיוחד, ואז התחילה אינתיפאדת הסכינים ועזבתי הכל.
אז עברתי לברלין, בלי לדעת את השפה או מה אפגוש. התכנון היה להמשיך וללמוד אדריכלות, התחלתי ללמוד גרמנית ולדאוג לכל הנדרש ללימודים בחו״ל. ואז פגשתי אדריכלית ובעקבותיה עברתי למנהיים ולאחר מכן להיידלברג, מהלכים קיצוניים על טהרת הרומנטיקה הן מאפיין ניכר במהלכי חיי. בסוף חזרתי לתל לתקופה קצרה והספקתי לגור כמעט חצי שנה ברומא לפני שחזרתי שנית לברלין. נדדתי במשך שש שנים, שבהם התחומים אותם רציתי ללמוד והמקומות שבהם רציתי לגור רק התרבו. הנני עוד כותב נודד, שעל אף החיבור החזק, מרגיש אי שייכות למקום ממנו בא. אבל זו תרבות נדודים חדשה, אני רחוק מהבית ועדיין בקשר יומיומי עם המשפחה
מי ומה גורם לך ליצור?
כנראה שיותר מכל אני מונע מאהבה. אני רומנטיקן חסר תקנה ואין גבול, ככל הנראה, לירחים אותם אני מוכן לקצור למען מושא הערצה שמושכת את ליבי. זה מה שמוציא ממני את מיטב מילותיי
מי מעורר בך השראה?
אני לוקח מכל הבא ליד, סופרים דגולים כאנשי רחוב, השראה באה ממילים זרות, פריחת דובדבן או יופי אנושי. אם יש כותב אחד שאליו אני חוזר תמיד, כנראה שזה אלתרמן, משהו במבניות המסודרת והמשחק המדויק במילים מרטיט אותי בכל פעם.
