נולדה במוסקבה, עלתה ארצה בגיל 22. בוגרת מכללה לאמנות במוסקבה, המחלקה לאמנות של בצלאל ובעלת תואר שני של המדרשה לאמנות, בית ברל.

אמנית רב-תחומית: עוסקת בפיסול, ציור, איור ספרים, כתיבת שירה ובהוראת אמנות.

ספר הילדים "ואז הקרנף התחיל לעוף" שכתבה ואיירה, יצא בגרמניה וברזיל ובשנת 2015 ראה אור בישראל בהוצאת "אבן חושן".  ספר שיריה הראשון, "דיו של שלג" יצא לאור בשנת 2015 בהוצאת הליקון-אפיק, נכנס לרשימת עשרת הספרים המומלצים על ידי הספריה הלאומית לשנת 2016 וזכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם.  

מי ומה גורם לך ליצור?

יש סיטואציות טעונות רגשית, אך כלל לא מובנות. הן מייצרות הבדלי גובה מסחררים ולשם, לתוך המערבולת הזו נשאבת היצירה. כלומר שיר נושם לרווחה במקומות שלא נועדו לאכלס מילים.

ספרי לנו איך את יוצרת

ממלאה פה במים, מהרהרת ומגרגרת, לרוב שותקת.

באיזשהו שלב קופצים ממנו צפרדעים: זריזים, חלקלקים וירוקים.

רק אחד מהם הופך לנסיך המקים ממלכה, המתחיל במלאכת הכתיבה.

מה מעורר בך השראה?

מצד אחד הידיעה שהכול זה רק קצה הקרחון ומצד שני דשדוש על קצה הקרחון בתחושה שהוא הדבר היחידי שקיים.

ספרי לנו על יצירה מוסיקלית/ חזותית שתשקף לנו משהו ממך:

הצגה 'דמון' של דמיטרי קרימוב, בה הקהל יושב למעלה וממעוף הציפור מתבונן

על ההיסטוריה של האנושות: רצף דימויים וויזואליים שבאופן אסוציאטיבי מולידים אחד את השני ומשקפים זיכרון קולקטיבי ואישי, סיפור פרטי ומיתוס ארכיטיפי.

ציטוט אהוב:

Может быть, это точка безумия,

Может быть, это совесть твоя:

Узел жизни, в котором мы узнаны

И развязаны для бытия.

אוסיפ מנדלשטם, 1937

על מה את עובדת בימים אלה?

אני אוספת את ספר השירה השני ועובדת על התערוכה בה אשתתף בעוד כמה חודשים.