גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר
miri gilad

מירי גלעד

משוררת, חוקרת ספרות ומרצה

דוקטור בספרות משווה מאוניברסיטה בר-אילן.
ילידת קיבוץ ניר-עם, מתגוררת כיום באורנית.

חוקרת, יוצרת ומרצה רב תחומית המאתגרת בהרצאותיה לחשיבה "מחוץ לקופסא" תוך שילוב תחומי דעת מגוונים :ספרות, היסטוריה, פילוסופיה, אומנות, חיי החסידות ותורת הזן.

מרצה לשירה ומנחה סדנאות בשירה וכתיבה יצירתית בלימודים לקראת תואר שני בשלוחת אוניברסיטה לסלי. מקיימת מפגשי שירה מטעם סל תרבות.
בעלת עשרים שנות ניסיון כמחנכת ומרצה בבתי ספר, מכללות, קתדרות ואירגונים שונים.

מספרי שירתה:
- "לרקע תמונות" המשלב שירה וצילום פורסם בהוצאת "עקד".
- "שעה אחת ביום" בהוצאת הקיבוץ המאוחד זכה בפרס ספרותי כספר ביכורים מטעם משרד החינוך והמועצה לתרבות ולאמנות.
- "רגע על פני האדמה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2011.

ספרהּ "מסע אל חוויית הרגע בחיי היומיום וביצירתם של וירג'יניה וולף וס. יזהר" , יצא לאור בהוצאת רסלינג ב-2013.

מאמרים ושירים פרי עטה פורסמו בכתבי עת ובירחונים שונים, ביניהם "'דימוי", "קשת החדשה", "מאזניים", "עלי שיח" ו"נתיב".

נשואה לאהוד ואם לשלושה. בזמנה הפנוי מתבוננת, מקשיבה, קוראת וכותב

מי ומה גורם לך ליצור?

שירי נובטים בדרך כלל מתוך מראה יומיומי, כביכול, – ילד בן שש המרים אבן לתומו וזורק אותה בטיול במדבר; ענף המסמן בתנועתו כי ציפור עזבה אותו זה עתה; תנועת ידה של אמי, המאכילה את אבי השוכב על ערש דווי. רגעים כאלה, אשר מטבעם חומקים, כמעט סמויים, מצטנעים בצל אירועי חיים גדולים ורגש סוער, הם החימר ממנו אני מכיירת את שירי. את החוויות המשמעותיות, המלודרמות של חיים כבני אנוש, אני מנסה ללכוד דרך התבוננות בקטן, בדק ובעדין – בנופי טבע ובבני אדם. עם זאת, אינני מתכוונת להתיפייפות או בריחה אל אספקטים שוליים של החוויה; אלא מנסה לגעת באותנטי במכאיב, במאיים ובמסעיר.מאות רגעים וחוויות ומבטים וניואנסים אינם מתכחשים לקשיי החיים ולסופיותם אבל מוצאים בכל אחד מחלקיהם ושבריהם את טעם הקיום.

ספרי לנו איך את יוצרת - חלל, מקום, תהליך עבודה

אני רואה עצמי כציידת רגעים. כמו חיה טרף בפינת החיים, אני אוספת את הצייד עמוק אל תוך המערה לימים רבים. ואז לאט לאט מפסלת את המילים מתוך האבן שבתוכי, ושורות בוקעות מבאר הנפש. מראות, זכרונות, אירועים, אנשים אהובים מתגבשים לתמונת חיי. התבוננות חוזרת ומתחדשת בכל אלה היא זו המעניקה לי פשר. אינני כותבת בהינף יד, כל שורה יכולה לנבוט לאורך זמן רב,לעתים, במשך שנים. אני "חוקרת" אפילו את התנועה שבה בני הקט ארז את ילקוט בית הספר, את המראה הראשון בו פגשתי את בעלי (בגיל ארבע עם חישוק ביד...), את מראה העורב או עלי האפרסק האחרונים בגינת הבית, את המחברת המשומנת עם חתימת ידו של בני בצוללת ועוד ועוד- וכל זה דורש אצלי זמן רב של אינקובציה, גיבוש תובנות, כדי שהמראה יהפוך למשמעות, לעתים לקסם הקיום.
"ההיכל" שלי הוא חדר עבודה, בדיאלוג עם מאות ספרי שירה, ועם הדקלים המשוחחים איתי מהחלון הגדול; ובימי הקיץ "ההיכל" עובר ללבו של גן הבית, כשאני מוקפת בשירת דקלים, צפרים, פריחה, רוח ערב המעוררים מיסתורין, פליאה ועצב .

מה מעורר בך השראה?

בעיקר התבוננות והקשבה: לאנשים, מראות, תנועות, קולות ורגעים יומיומיים, המעוררים בי תהיות והרהורים על החיים, על המעגלים הרחבים של הקיום. כמו כן, קריאה רבה בספרי שירה מציתה התרחשות פנימית, המריצה את היד אל הדף או המקלדת.

ציטוט אהוב

"אדם שאין לו שעה אחת ביום משל עצמו, אינו אדם" (ר' משה לייב מסאסוב)

"השמים ממלאים את עיניך" (ס. יזהר)

על מה את עובדת בימים אלה?

אני ממשיכה לצוד מילים ושורות, לכדי שירים חדשים, ותובנות מתחדשות.

כמו כן, זה עתה יצאתי למסע חדש של "שיבה הביתה" – כתיבה בעקבות הפניית מבט אל המקום שעיצב את חיי – מקום שאינו רק פיזי, אלא, מסע אל המקור כדי לפענח "מאין נחלתי את שירי"; מאין נוצקו חוויות חיי, על הפצע והיופי. זו כתיבה המשלבת שירה ופרגמנטים של תובנות - מעין מחקר פנימי, המתכתב גם עם תובנות של יוצרים אחרים.

תאריך הצטרפות לחוטם:
2009
אהבה