(1982) רמת השרון- תל אביב
ניהול פרויקטים בבנייה
ממתי אתה כותב?
"הייתי ילד כותב, והלוואי והיו לי הכתבים של אז, היה לי צוהר לשירה, היתה לי מחברת שהלכה לאיבוד בתור ילד ובזמן הזה עזבתי את השירה. הייתי ילד מאוד בתוך עצמו, בעולם שלי, ואז הפכתי להיות חברתי והפסקתי ליצור. כילד דיסלקט פיתחתי מערכת יחסים אמביוולנטים עם המילים, הרגשתי שאני מסתכל על מילים, על קריאה וכתיבה אחרת. מחד זה היה קושי ומאמץ ומאידך פיתחתי רגישות אחרת לשפה וגם לאנשים. לדוגמא: כילד שמות הרחובות לא היו לי ברורים, הייתי קורא הכל אחרת וזה יצר הזרות, בלבולים ודמיונות.
שנים היה לי חוסר ביטחון בכתיבה, והתרחקות ממנה אבל לאחר הרבה שנים גיליתי את הכתיבה שוב בצבא בשירים, וכתיבה לחברים, והרגשתי שהיא חלק ממני. באיזה שהוא שלב השתחררתי מזה, וחיבקתי את הדיסלקציה שלי.
איך אתה יוצר? מה מעורר בך השראה?
"יש בי מקום מתכנס, התעסקות בעצמי, כתיבה ממקום של פורקן ונסיון לפענח איך אני מרגיש. יחד עם זאת יש מקום של "כשהברק מכה" וזה השראה שמושפעת מהחיים. יותר מהשקט והטבע, אבל זה גם יכול לקרות בעיר במקום אינטנסיבי. מה שמעניין זה לא המקום אלה השבילים המובילים אליו. אנשים, רגעים, דברים יומיומיים. ומוסיקה כמובן. גם רגע האור במצב מסויים, יכול להשפיע עלי. "
מה הפרויקט האחרון שלך?
עשיתי מתחם של קירות טיפוס, יש משהו מאוד ורסטילי בסוג האנשים שאני עובד איתם, אני שומע דברים בצורות שונות, לכל עולם יש את המושגים שלו ובעיסוקי יש לי הרבה השראה שנובעת ממקומות אסתטיים, וחתירה לבניית מוצר שלם. יש במערכת האקולוגית הזאת משהו מאוד יומיומי, מאוד מתיש, אבל אני נמשך לארציות של זה. עבדתי תקופה בהייטק והרגשתי מנוון. בעולם שלי יש אנשים מרקעים מאוד שונים, ויש בזה ממש שליחות ליצור אינטרקציות, אינטגרציה והפקה. בעבודה שלי אני חי קיבוץ גלויות גם ברמת השפה וגם ברמה התרבותית ואין ספק שזה משפיע על צורת החשיבה והיצירה.
