(1984) תל אביב

בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לתקשורת ועיתונאות, האוניברסיטה העברית.
ספרנית במתנ"ס עירוני. לפעמים גם עורכת שירה, פרוזה וטקסטים אקדמיים.

ספרים:

הבית לָקח, הליקון, 2014.

מי ומה גורם לך ליצור?

אני לא חושבת שיש לי תשובה לשאלה הזו. אני כן יכולה לומר שה'מי' או ה'מה' בדרך כלל מלווים בתחושה של דחיפות. אם הדחיפות הזו איננה, כנראה שהשיר לא יחזיק.

ספרי לנו איך את יוצרת - חלל, מקום, תהליך עבודה

אני לא מתיישבת לכתוב. לקח לי כמה שנים להבין שזה לא עובד לי. בכלל, עדיף שבמהלך הכתיבה אני לא אשים לב שאני כותבת. שירים נוצרים כשאני נמצאת בתנועה. זאת יכולה להיות הליכה ברחוב, נסיעה באוטובוס או כשאני שוטפת כלים. הרבה מהם מתחילים במקלחת, בדרך כלל בבוקר, עוד לפני שהוצאתי מלה מהפה. אחרי שאני מרגישה ששיר עומד על הרגליים, הוא עובר מהמחברת לקובץ וורד, ומתחיל שלב של מחיקה, שכתוב, אולי תוספות. השלב הזה יכול לקחת כמה שעות, ולפעמים הוא נמשך שנים.

כניסה לבניין ברחוב דיזנגוף, שם נכתב "אפילו האוויר", השיר שפותח את הספר.

 מה מעורר בך השראה?

הרבה משוררות ומשוררים יכולים להיכנס כאן, וגם לא מעט מוזיקאים. אבל בשנים האחרונות אני גם מגלה שההשראה באה דווקא מתוך מרחק ממלים, באזורים אחרים, לא בטמפרטורת הרתיחה של השירה. לפני כמה ימים חזרתי הביתה בלילה, ובחנות קטנה, חנות מפעם, עמדה אשה מבוגרת, אולי בת 80, ומירקה בקבוקים. מאות בקבוקים, כנראה של סבון, כשעל חלון הראווה של החנות תלוי שלט של מכירת חיסול. האשה הזאת, בגב כפוף וידיים רועדות, עברה בקבוק-בקבוק, הבריקה והניחה בזהירות בחזרה על המדף. אחר כך היא לקחה שני צעדים אחורה, הזדקפה והביטה במדף. זה מסוג הרגעים שמעוררים בי השראה.

פעם הייתי שוחה הרבה, היום לעתים רחוקות. יש לי כרטיסיה לבריכת גורדון שאני לא ממש מנצלת. אבל בריכה, כל בריכה, היא מראה שתמיד משמח אותי.

יצירה מוסקלית/ חזותית שתשקף לנו משהו ממך

בשנתיים האחרונות הדבר הכי מושמע בנגן שלי הוא אדם כהן. אני מאד אוהבת את מה שהוא עושה ואת העדינות שבו. השיר האהוב עלי לקוח מתוך האלבום הראשון "בין רעש לקול" והוא נקרא "שלג".

 ציטוט אהוב

גֵּיאוֹרְג טְרַאקְל מֵת בַּמִּלְחָמָה. הֻפַּל בִּידֵי עַצְמוֹ.
כֹּה בּוֹדֵד עַכְשָׁו בָּעוֹלָם. אָהַבְתִּי אוֹתוֹ.

גיאורג טראקל / אלזה לסקר-שילר