תהודה

וְאֵין אִישׁ קוֹרֵא לָנוּ לַיַּבָּשָׁה,
"וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן וּמַדּוּעַ,
אַךְ מַשֶּׁהוּ בּוֹחֵשׁ וּמְנַסֶּה,
וּמַתְחִיל לְטַפֵּס לְכִוּוּן הָאוֹר."

ריקוד עם מפקד מוכה ירח

"הַתּוּכַל לוֹמַר לִי הֵיכָן מְדִינָתִי?"
שָׁאַל הַחַד-פֶּרֶא לְעֵינֵי אֲהוּבָתוֹ,
"הִיא שׁוֹכֶנֶת אִתִּי!" קָרְאָה מַלְכַּת הָאוּלַי,
שֶׁבַּעֲבוּר מַרְכֻּלְתָּהּ, הוּא סַחַר אֶת כֹּל הוֹנוֹ.

חולקים ריאות

"כְּשֶׁאַתְּ מִשְׁתַּנֶּקֶת,
גּוּפֵי אָז נִזְכַּר לִנְשֹׁם עָמֹק
וּלְמַלֵּא אֶת הֲרֵאוֹת.
כְּשֶׁהָאֲוִיר שֶׁלִּי דָּלִיל,
וּמַשֶּׁהוּ חָסֵר,
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם אַתְּ,
בְּלֹא מַמָּשׁ לִרְצוֹת,
נוֹשֶׁמֶת עֲבוּרִי אֲוִיר צַח לָרֵאוֹת."

שיר- ים

"אַתְּ נִרְאַת שׁוֹנָה בְּכֹל פַּעַם שֶׁאַתְּ מְגִיחָה,
מֵהַקְּצִיפָה הַמְּלוּחָה,
זֶה הָעוֹר שֶׁלְּךָ שֶׁמַּבְרִיק מִתַּחַת לַיָּרֵחַ,
חֲצִי דָּג, חֵצִי דוֹלְפִין, חֵצִי תִּינוֹק לְוִיתָן רֹאשְׁתָן
אֲנִי שֶׁלְּךָ? וְאַתְּ שֶׁלִּי לְשַׂחֵק קְצָת?"

הדרך האחת המשנית

"וּשְׁתֵּיהֶן לְאוֹר בֹּקֶר שָׁווֹת נִפְרְסוּ
בְּמַלְבּוּשֵׁי עָלִים חַסְרֵי רְבָב,
כֵּן, נָצַרְתִּי אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹם אַחֵר!
אַךְ בְּיוֹדְעֵי כֵּיצַד דֶּרֶךְ מוֹבִילָה לְדֶרֶךְ,
אֲנִי בְּסָפֵק אִם אֵי פַּעַם אָשׁוּב."

סונטה 18

"רוּחוֹת קְשׁוּחוֹת אָכֵן מְטַלְטְלוֹת אֶת נִצָּנֵי הָעֹמֶר,
וְחוֹזֶה הַקַּיִץ, נִדְמֶה שֶׁכְּבָר מִתְפַּקֵּעַ מוֹעֲדוֹ.
לְעִתִּים, עֵין הָרָקִיעַ כֹּה בּוֹעֶרֶת בָּעֵינַיִם,
וּתְכוּפוֹת זֹהַב זוֹהֲרָהּ מִתְעַמְעֵם,
וַהֲרֵי כֹּל חֵן מֵחֵן מִתְעַרְעֵר לִפְעָמִים…"

מחר, ומחר, ומחר

"מִתְגַּנֵּב בְּמִקְצָב קַטְנוּנִי זֶה מִיּוֹם לְיוֹם,
עַד לַהֲבָרָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל זְמַן זְכֹר;
וְכָל אַתְּמוֹלֵינוּ הֵאִירוּ אֶת דֶּרֶךְ הַכְּסִילִים,
בְּהוֹלְכָם לְמָוֶת מְאֻבָּק."

חדר שחור

"אֲנִי חָשַׁבְתִּי עַל חֲשִׁיבָה,
אֲבָל זֶה בֶּאֱמֶת לֹא הוֹבִיל מְאוֹד רָחוֹק,
אָז חָשַׁבְתִּי לִזְרֹק קְצָת טָארוֹט
אֲבָל קִבַּלְתִּי רַק אֶת הַקּוֹסֶמֶת וְהַכּוֹכָב
יֵשׁ צֵל כָּבֵד בֵּין הֶעָתִיד לַעֲבָר,
הַחֶדֶר וַאֲנִי מַסְכִּימִים לִגְנֹב קְצָת זְמַן…"

משטר הרוחות

"אֲנִי נְתוּנָה בְּמִשְׁטַר הָרוּחוֹת,
עֲנָקֵי הָרוּחַ מַטְרִידִים אוֹתִי,
לְעִתִּים בָּאִים בַּחֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה,
מִתְלוֹנְנִים בְּפָנַי.
וַאֲנִי מַשְׁכִּיבָה אוֹתָם עַל בִּרְכַּי וּמְנַחֶמֶת"

פראבול ופארבולה

"הָאֶחָד הַזֶּה,
הַצֶּלֶם שֶׁבְּיָדַי עַכְשָׁו
כֹּה רַחֲבוֹת הָעֵינַיִם
וּמְלֵאוֹת תִּקְוָה
עֵינֵי פֶּרֶא רְחָבוֹת…"

רומא ופירנצה

'תּוֹרִידִי אוֹתִי'
מִתְחַנֵּן בְּאֵדֵי נְשִׁימוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת
'אֲנִי מַבְטִיחַ'
כְּאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה לֵאמֹר
'תִּבְטְחוּ בִּי'
וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי חֲלוֹף בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ
דַּוְקָא הוּא זָכָה בָּאוֹר.

לחלוק איתה ירח

"שְׁנֵיהֶם לְבַד, מִתְבּוֹנְנִים.
הֵיכָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ
הַבְלֵי הַיּוֹם לֹא מְשַׁנִּים,
דֶּרֶךְ סַהַר יִפָּגְשׁוּ.
כְּשֶׁהוּא בָּעִיר וְהִיא מִדְּבַּר,
תַּחַת חַמָּה שׁוֹנָה קָמִים,
וְעִם רִדְתָּהּ אֶל הַמֻּכָּר,
יָרֵחַ שׁוּב חוֹלְקִים."

עץ פרי

"תְּהִלָּה כְּמוֹ עֵץ הַפְּרִי,
כֹּה רָעוּעַ וְעָלוּב,
עֲנָפָיו פְּרִי לֹא יָנֵצּוּ,
עַד שֶׁגִּזְעוֹ לָאֲדָמָה יָשׁוּב.
כָּךְ גַּם רוֹדְפֵי הַתְּהִלָּה,
כֹּה אֲבוּדִים הֵם בְּדַרְכָּם,
עַד אֲשֶׁר הַזְּמַן כִּלָּה לוֹ,
וּבְעָפָר הוֹתִיר אוֹתָם."

קוביות סוכר

"קֻבִּיַּת סֻכָּר
יֵשׁ לָהּ הוֹרָאוֹת
יֵשׁ לָהּ הַפְעָלָה
הִיא לֹא נְמַסָּה בְּקַלּוּת
גַּם לֹא בְּחֹם שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
גַּם לֹא בְּכוֹס תֶּה שֶׁל אַחַר הַצָּהֳרַיִם,
רֶשֶׁת גִּימֶל,
עִתּוֹן הָאָרֶץ
לֹא הִיא,
נִשְׁאֶרֶת."

פתח דבר

"סתיו עכשיו. זמן להניח לשירה, לאמנות, לספרות – לפרוע בנו. והרי מחבואים ומקומות מסתור תמיד יהיו ביסוד היצירה: סוד, לברוח ממנו ואליו. בגיליון החוטם החדש, 15 במספר, מסתתרים 20 יוצרות ויוצרים, שרק מחכים שתהפכו בהם…"
קריאה נעימה!

שני שירים

״עַכְשָׁו עָלַי לָצֵאת בְּמוֹ בִּכְיִי, בְּמוֹ יָדַי,
עַכְשָׁו עָלַי לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָאֲפֵלָה,
אַחֲרֵי הַחֹשֶׁךְ, בְּתוֹכוֹ, לָדַעַת:
שׁוּב כִּזֵב. הָאֲפֵלָה אֵינֶנָּהּ רֹעַ.
הִיא הַפַּחַד מִפָּנָיו,
מִפְּנֵי הַשַּׁחַר, מִפְּנֵי קְרִיאַת הַגֶּבֶר.״

לאחר החגים  

״הַשָּׁמַיִם שׁוּב אוֹתָם שָׁמַיִם
מִבְּחִינָה זוֹ חָזַרְתְּ
וְחָזַרְתִּי
נָכוֹן שֶׁיָּם לִטֵּף אֵי שָׁם אֶת יְכָלְתִּי הָאַחֶרֶת לִנְשֹׁם 
אֲבָל כָּאן
אִתָּךְ
אֲנִי שׁוּב
מְדַיֶּקֶת אֲנָחוֹת״ 

שני שירים

״בִּכְדֵי לִחְיוֹת
עָלֶיךָ לִצְעֹד אֶל הַשָּׂדוֹת הַפְּתוּחִים
מֵעַל עֵמֶק עֵדֶן
עָלֶיךָ לִקְצֹר תּוֹדַעְתְּךָ  
בְּאַחַת.״

הושיעה את עמך

”יש אלוקים במקום הזה. אני יכול להרגיש אותו. הוא כאן בין הסלעים, בין הענפים של השיטה והשיזף, בין שפני הסלע, ברגליים המהירות של היעלים שאולי נפגוש עוד מעט, ובנמרים שהיו ואינם. הוא בלב של החובש ובלב שלי והוא רואה ויודע הכול.“

ילד על העץ

״זה מה שאני זוכרת: גירל או גריל. הצעקה של הילד שישב בתוך העץ. צינה קרה. עור רטוב. רעש של כל הציפורים בעולם עפות ממני. רעידות ברגלים. עצים מכסים את השמש. אפלה קרירה. חצר הפתוחה. אימה. זה מה שאני זוכרת.״

אני אומר לכם שאני מת!

״אני כבר לא מאמין לאף מילה. אני יודע שהסיפור נגמר. ואם כך, מה אני קורא. מה אני עוד עושה פה. … הסיפור נגמר מזמן, אבל מותו הולך וקורא לי: אתה לא רואה שאני מת? אני רואה. אני רואה. הסיפור נגמר מזמן, אבל מותו לא ייגמר לעולם. אני רואה. אני קורא. לאורך כל מותו של הסיפור אני רואה. אני המראה המוגשת לשפתיו הזזות של הסיפור המת, ושום דבר אינו בא, שום הבל פה להעכיר את צלילותי השימושית. אני רואה.״

יומן הריון

״פחד הלידה הוא פחד המוות. ככה זה עובד: פתח לנו שער בעת נעילת שער. תחילת החיים וסוף החיים״

זֹאת הַפַּעַם

״סִירוֹת הַלַּיְלָה קוֹרְאוֹת בִּשְׁמֵנוּ בְּרַמְקוֹלִים גְּדוֹלִים
שׁוֹלְחוֹת זַרְקוֹר מְסַמֵּא
אֶל מַחְבּוֹאֵנוּ בַּגָּן.״

הליום: מחזור שירים

״הָאֶבוֹלוּצְיָה כְּמוֹ אָבָק
מִתַּחַת לַסַּפּוֹת,
מַמְשִׁיכָה לְהֵעָרֵם.״

באנציקלופדיה של כל העמים

”הרכבת ניפצה את לוחות העץ בין החלקים של הארון וקרעה את הבגדים שבדרכה. הגנדי ניפנף עם המקל שלו והיא צפרה טווווו ארוך ועצרה. הסתכלתי בדאגה על הבגדים שנקרעו והגנדי אמר לי לא לדאוג ושאחרינו לא יישאר כלום, גם לא ההרס.“

ארבעה שירים

״הַכֹּל נָמַס
וְנִטְרַף לְּבַד מֵעֵינֶיךָ
שְׁנֵי אִיִּים כֵּהִים לִשְׂחוֹת אֲלֵיהֶם
שְׂמִיכָה שְׁחֹרָה לְהִתְכַּסּוֹת.״

שלושה שירים

״קוּם מִכִּסַּאֲךָ, עֲמֹד כַּנֶּאֱשָׁם מוּלְךָ
וְלֵךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יַרְאֶךָ
בֵּין הָרְחוֹבוֹת בָּהֶם עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ
אַל תִּירָא
הֲרֵי מָלְאָה כָּל הָאֶרֶץ מִשְׁפָּט
מִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם
לְךָ, לַנֶּאֱשָׁם וְלָאַנָּס
מִשְׁפָּט אֶחָד עַל מַרְאֶה גּוּפְךָ״

לוויתן

"מוּל הַדֶּלֶת
עוֹמֵד וּמֵחַכָּה
עֲצִיץ מֵת."

מעברים – מעבר לעיר אחרת

עיר אחרת. לכמה ימים, כמה שנים, חיים שלמים. עיר אחרת. בתי מלון, דירת סוכנות, מבני סעד. לעמוד מול דלת זרה עם לוחית זהב מודפסת ולחכות שתפתח. עיר אחרת. מזוודה אחת או שתיים. לקוות שארזת את החשוב ביותר. לגלות שטעית. או להניח בארגזים ספרים, בגדים, כלי מטבח, רהיטים, חיים… ולפתוח אותם יומיים אחרי בחדרים לבנים, ריקים. עיר אחרת: שמיים אחרים, אנשים אחרים, שפות זרות. והכל נראה אפשרי; הכל נראה בלתי אפשרי.עיר אחרת ללמוד בה את גבולות הגוף, גבולות הנפש, גבולות הזיכרון; את כובד המילה געגוע.

בגיליון החוטם החדש משתתפים עשרים יוצרות ויוצרים, המציעים נקודות מבט שונות דרך שירה, ספרות ואמנות חזותית.

שירים

״בָּתִּים שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי נִנְעֲלוּ מִפָּנַי
לְעוֹלָם. מֵעַכְשָׁיו, הֵיכָן שֶׁלֹּא אֶהְיֶה אֲנִי
בַּחוּץ. צִנְצֶנוֹת רִיבָּה יַזְכִּירוּ לִי
אוֹשֶׁר אַחֵר וּתְרִיסִים מוּגַפִים
יֵעוֹרֵרוּ בִּי
בֶּהָלוֹת. יֵשׁ מִפְּתָנִים שֶׁמּוּטָב
שֶׁלֹּא אֶתְקָרֵב אֲלֵיהֶם.
אֲנִי עַכְשָׁיו מֵאֵלֶּה שֶׁרֵיחַ חוֹלֵף עָשׂוּי
לְהַעֲבִיר אוֹתָם עַל דַּעְתָם.״

שָׁם

״אֵינִי מַאֲמִינָה עוֹד לַשָּׁרָב הַזֶּה
מִתַּחַת לְכָזָב חֶשְׁוָן הַצְּהַבְהַב,
בְּדוּתוֹת הַחֹם וְהָאָבָק 
טְמוּנַה אֱמֶת גְּשׁוּמָה״

בַּמַּיִם

״זה בכלל היה ערב יום הכיפורים, והיו לי מחשבות, כן, היו לי מחשבות על לצום, למה לא, גם ככה אני אוכלת יותר מידי, קצת להתנקות מכל מה שהיה השנה, קצת עוונות, קצת סליחות״

קוני איילנד

"ה-N מגיעה לקוני-איילנד" הוא יורה.
"אף פעם לא הייתי בקוני-איילנד"
"את צוחקת"
"למה?"
"איך אפשר להגיע לניו-יורק בלי ללכת לקוני איילנד?
כשהיינו צעירים, זה היה המקום"
"אז בוא ניסע לשם"
"לשם?"
"כן"
"אה, פוֹרְגֶט אִיט“

הנסיעה

״את נוסעת אל העיר. כבר נסעת לערים בעבר. תמיד ארזת רק את מה שמותר – הגוף, ארוז בתוך עורו, מחברת, שני עטים, סדין וציפית, סבון ושמפו. ספר שירה. עכשיו הגוף הזה הוא מזוודה.״

מחזור שִׁיר הֲגִירָה

״זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁיֵּשׁ לָךְ בַּיִת
שֶׁבּוֹ הַתִּקְרָה מֻנַּחַת הֵיטֵב עַל הַקִּירוֹת
וְהָרִצְפָּה נָחָה בֵּינֵיהֶם, נְקִיָּה מֵחוֹל
מִבְּלִי לָנוּעַ תַּחַת רַגְלַיִךְ״

גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה

״לְהוֹצִיא שְׁלוֹשָׁה תּוּתִים פְּגוּמִים
מִתּוֹךְ קֻפְסָה מֻשְׁלֶּמֶת.
לְיַחֵס דְּבָרִים לַגִּיל, לְאִי כָבוֹד
אוֹ לְשֶׁפַע מַאֲמָרִים בָּעִתּוֹנִים,
לִשְׁכֹּחַ מִתִּקְוַת הַנְּתִינָה.
לִמְצֹא חוּט מַאֲרִיךְ.
לָלֶכֶת רְחוֹב בְּקָרְאֵנוּ עֲנֵנוּ.״

אטלנטיס

״פָּנִים שְׁטוּפוֹת אוֹר כְּחַלְחַל מִמָּסָךְ, יַלְדָּה עַל אוֹפָנַיִם קוֹרֵאת בִּבְכִי לְאֵם לֹא-מְחַכָּה, עוֹד שְׁתֵּי יְלָדוֹת, הַקְּטַנָּה רְכוּבָה עַל מֹתֶן אֲחוֹתָהּ –״

*

״יָכֹלְתִּי לְצַיֵּת לַחָכְמָה הָעַתִּיקָה
שֶׁאָמְרָה שֶׁאֶחֱזֹר
לֹא הָיִיתִי מֻכְרָחָה לַעֲזֹב שׁוּב,
יָכֹלְתִּי לְחַכּוֹת
עַד יִזְדֵעֶר זָעַם וְיאוּתְחַל הַנִּמּוּק
יֵשׁ לִי בְּרֵרָה אֲפִלּוּ עַתָּה…"

סגרתי את הדלת של העיר

״הָעִיר הַזֹּאת גְּדוֹלָה, צַלְּחוֹתֶיהָ לַוְיָן וּדְוָדֶיהָ שֶׁמֶשׁ.
הַסַּפָּה עוֹר, הֶעָצִיץ נוֹבֵל וַאֲנִי שְׁתוּלָה פֹּה
לְפִי הוֹרָאוֹת הַבִּמּוּי.״

ברוכים הבאים לחוטם

גליון החורף של מגזין החוטם מגיש לכם ממרתפי היין, הכרם והבוסתן יין חם ויצירות אמנות עכשווית. בגיליון משתתפים שבעה עשר יוצרות ויוצרים, המציעים נקודות מבט שונות דרך שירה, ספרות ואמנות חזותית בנושא יין ושיכר. לחיים!

סירנה

לְעוֹלָם אֵינָהּ בְּטוּחָה
אִם הֻכָּה רֹאשָׁה בְּסֶלַע
אִם יָצְאוּ מִמֶּנָּה מַיִם
אִם הִבְשִׁיל הַלֵּב לַצֶּבַע הַנָּכוֹן
רַק שֶׁנִּשְׁפַּךְ מִמֶּנָּה
הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן

כלואה בספינה של שוטים

גַּם אֲנִי שׁוֹתָה עַד בְּלִי דַּעַת וּמְנַגֶּנֶת בְּלַאוּטָה
מִתְנַדְנֶדֶת וּמְשִׁיטָה אֶת גּוֹרָלִי
עִם הַשּׁוֹטִים הָאֲחֵרִים

יוֹלָה

״יוֹלָה הִיא
בָּר שֶׁל יינוֹת בַּעֲפוּלָה.
יוֹשְׁבִים בָּהּ
עַל כִּסְּאוֹת גְּבוֹהִים.
שׁוֹתִים בָּהּ
בְּכוֹסוֹת גְּבוֹהוֹת…״

עַל שׁוּלֵי הַכִּיּוֹר

וּבְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּלַּיְלָה כְּבָר נִפְעַר חֹר עָגֹל
וּמְדֻיָּק לַגֹּדֶל שֶׁלְּךָ, לְהַפְלִיא.

דירת אסון לא אפנתית

בדירת אסון צפר השעון
הדודה הזהירה במצח קפוץ
וידיה דוקרות בפרוות נמיה גויה

זהבה

"תלך תבוא תגיש תחייך תצחק תמזוג תעשן תשתה תקבל מחמאות
ותספק (ללא ספק) צרכים מתחתיה ומעליה,
כי כל עובדת מכבדת את בעליה…"

אוֹצָרוֹת יַלְדוּת

״וַאֲנִי בִּלְעָדָיו
גֶּפֶן בֵּן גְּפָנִים
עִם בָּצִיר תִּשְׁעִים וְשָׁלֹשׁ
וְכוֹסוֹת מְסוּדַקוׂת בֲּמַדָּפִים…״

הד פגישתנו

״שוֹטֶפֶת תָמִיד אִוְושָה שֶל הָרוּחַ
וְאֵין לָה עָבָר, לֹּא עָתִיד וְהֹוֶוה.
מִתּוֹךְ מַבָטְךָ נוֹשֵר תַפוּחַ
אָדוֹם, עֲסִיסִי, מְפַתֶה…״

לא אזכור דבר מסוים, לא אזכור כמעט כלום

"הָהֲוָיָה חָלְתָה
וְהָאֱמֶת שֶׁלָּנוּ הָיְתָה מְעֹרֶרֶת-
רַחֲמִים. וְהָדִבּוּר הָיָה חַלָּשׁ, קָטָן וּמְפֹרָק
פּוֹצֵעַ. וּבְכָל-פַּעַם הָיִינוּ קְצָת
חֳדָשִׁים הָאַחַת לִשְׁנֵי…"

טיפוסיממאדים (*שירים שנכתבו ע"י המלצרית בבר "מאדים")

שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת חֵן בְּתַחְתִּית הַצַּוָּאר
וּמַגָּפַיִם חוּמִים
יֵשׁ לְהַסְבִּיר
אֶת יִצּוּגוֹ אֶת צוּרתוֹ אֶת קוֹלוֹ אֶת יָדָיו אֶת מַגָּפָיו אֶת הֶחָזֶה הָרָחָב
כִּשְׂמִיכָה
אֵיךְ שֶׁהוּא קוֹשֵׁר מַחְרֹזֶת עַל צַוָּארי

ברוכים הבאים לחוטם!

גליון הסתו של מגזין החוטם מגיש לכם להטוטי קרקס. בגיליון תמצאו מבט אפל ומשועשע, אקטואלי וסוריאליסטי דרך שירה, ספרות ואמנות חזותית. יצירת השער מאת רותו מודן.
קריאה נעימה!

עבות הבשר

״הנשים עבות הבשר מתנמנמות באוהל, אחר קמות ורוחצות זו את שערה של זו בבצל החי. מואיז מגלגל חבית עץ בחוץ וצורח ״רק חונים כאן, רק חונים״. הן צוחקות לו וקוראות: ״מואיז, כבר לילה, תרגע, אתה לא רואה ששקט? לא שומע כוכבים״. הוא מחוויר ומקלל אותן וחודר אל האוהל ואל בשרן, ובעיניים סתומות ולב חיוור, הוא צועק בהן חשכה…"

קרקס

"לוֹקֵחַ אֶקְסְפְּרֶס לְמַחְשָׁבָה
בְּסָגֹל מַחְשָׁבָה שֶׁלֹּא
נִסְלֵלָה בָּהּ מִלָּה

אַף לֹא מִלָּה,
הַגְּבָעוֹת שֶׁלָּהּ רַכּוֹת.
מְדַלֵּג מִצֵּל כָּנָף חוֹלֶפֶת…"

אחיזת עיניים

״יש לו סכין.
חסר לו הדבר
הזה .
שמועך וגומע
שמרווה צמאונות בנדיבות
הכוס הריקה.

כל צורה של שפע מטרידה
נדיבות העץ היא התרסה
מתיקות הפרי היא התגרות
במי שאין לו.״

קצה

בינינו. מלחמת העיניים נמשכה גם למחרת. התחלנו בעבודה למרגלות התל, והוויכוח בין הסטודנטים נשכח כלא היה. ובעוד הארכיאולוגים סימנו ריבועים בשטח, התחלנו אנחנו לדגום את הקרקע.

הקרקס הראשון של לוז'אן

החנייה בלוז'אן היתה טעות ניווט פשוטה שעתידה לגרור הפסד כספי לא קטן, הוא בכלל תכנן לחנות בעיירת המחוז, במאקוב, אבל פרנץ מעולם לא הודה בזה אלא פשוט ניווט את דרכו אל עבר בית־המרזח. היתה לו ברירה?

מסכה

״בַּיּוֹם בּוֹ תִּקְרַע מֵעָלַי אֶת כָּל הַמַּסֵּכוֹת
וְתַחְרֹט אֶת אוֹתִיּוֹת שְׁמִי הָאֲמִתִּי
עַל מִצְחִי…״

דמבי

משהו בי לא באמת ציפה לפגוש כאן מישהו מסוים, ובכל זאת הרגשתי מעט מאוכזב לפגוש גמד עם הולכי קביים שמנסה להגיע לאלוהים.

פסל ומסכה

״בכל סיפור מתח טוב יש גופה. אז הנה היא לפניכם. גופתו חסרת הראש של דנדי הגדול שוכבת כעת בתיבה שמתחת לישבן שלי. איש לא מאמין שזוהי גופתו, וזהו הקסם היחיד שביצעתי בחיי לגמרי לבדי…״

מול המראה

"אֲנִי כֹּל מָה שֶׁרָצִיתִי, כֹּל מָה שֶׁלֹּא רָצִיתִי לִהְיוֹת.
אֲנִי בַּת עֶשֶׂר, עֶשְׂרִים, שְׁלוֹשִׁים, אַרְבָּעִים
עֲשׂוּיָה אֹמֶץ וְטָעֻיּוֹת
יוֹם בָּהִיר אֶחָד אֵדַע לִחְיוֹת…"

העברתי מטלית

״באופק המבט –
מציץ כתם.
העברתי מטלית.
את הסיפור הזה, איש כבר לא יטליא.

רציתי להביט לך עמוק –
בלבן של העיניים,
להביט ולזעוק –
שברת,
שילמת.

ואתה –
העברתי מטלית.״

המזוודה השחורה

״כְּשֶׁהַפּוֹשֵׁעַ הַנִּמְלָט הִבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ לָבוֹא לְבִקּוּר
אִמָּא הִתְרַגְּשָׁה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁשָּׁכְחָה
שֶׁאוּלַי כְּדַאי לִשְׁאֹל גַּם אֶת אַבָּא.
קְרוֹב מִשְׁפָּחָה הִתְגַּלָּה – לֹא אַחְיַן מִדַּרְגָּהּ שְׁלִישִׁית אֶלָּא דּוֹד.
וְהוּא רוֹצֶה לָבוֹא – אֵלֵינוּ – אֶל שְׁכוּנַת הַקּוֹטֶגִ'ים בְּקִירְאוֹן.
וְהוּא לֹא בָּא מִגִּבְעָתַיִם אֶלָּא מֵאַרְגֶּנְטִינָה…״

הזירה

״לא הרבה יכולתי לעשות.
הייתי באוויר וידךָ הייתה מושטת,
כהרגל…״