גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

רשימת המשתתפים #1

בסתיו 2008 ראה אור גיליון החוטם הראשון, נגזרת, ואיגד 24 יוצרות ויוצרים. בגיליון מבחר שירה, סיפורת, מסה ותרגום, לצד איור, וידאו ארט, צילום, אמנות רחוב ורישום דיגיטלי. קריאה נעימה!

תוכן עניינים מערכת החוטם

נגזרת

"רצינו לכתוב על התרבות העברית
ולכן אנו יוצרים אותה.
רצינו להיגזר מתוך המובן לנו מאליו,
ולכן אנו תרים אחריו.
נגזרת, היא קצב השינוי.
ואנו נגזרות שירה, נגזרות זהות,
שפה, תרבות, בחיפוש המתמיד
אחר הניחוח. אחר הפואטי.
הניחוח ישנו, מהדהד, יש למצוא אותו.
טביעת אצבעו של החד פעמי,
חתימה מולקולארית של תרכובת יחודית.
ריח. חוטם."

רב תחומי אביטל גלוברמן

הטיגרס / ויליאם בלייק

״טִיגְרִיס, הוֹ טִיגְרִיס! אוּד מִתְלַקֵּחַ,
בֵּין יְעָרָיו שֶׁל הַלַּיְלָה זוֹרֵחַ,
אֵיזוֹ עֵין-עַד, אֵיזוֹ זְרוֹעַ נִצַּחַת
צָרָה אֵימֶיךָ – פַּחַד מוּל פַּחַד?״

תרגום רונן סוניס

עיון בקפקא "לפני החוק"

"איש מגיע מהכפר אל החוק. אצל קפקא, החוק איננו מושג, או לפחות לא רק מושג; הוא גם מקום. שומר הסף מספר לנו שתוכו של החוק סדור אולמות- אולמות ומופקד בידי שומרים, אבל איננו זוכים להציץ פנימה אל תוך החוק. כל מה שחושף בפנינו קפקא הוא השרוי לפני החוק…"

שני שירים

"כּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
יֶלֶד מְשַׂחֵק
בָּא אֶל הַגַּן
עוֹשֶׂה מַה בָּא לוֹ
בָּלָגָן אָטוֹמִי!"

שני שירים

״כְּרִיתוֹת
בְּעֵינֶיךָ מֻנָּחִים הַזִּכְרוֹנוֹת,
מַבָּטְךָ נִשְׁאַר כְּבִתְחִלַּת הַזְּמַן
פָּרוּם וְחָשׂוּף.
כּוֹכְבֵי לֶכֶת סָבִים בְּתוֹכוֹ,
אֶלִיפְּסוֹת גַּעְגּוּעִים סְבִיב כְּתֵפַי.
אֵינְךָ מְפֻיָּס.
רַק הִתְעַקְּשׁוּת אִלֶּמֶת
מַכְרִיחָה אוֹתְךָ לְהוֹסִיף וּלְהַעְתִּיר
לְטִיפוֹת מִתְחַנְּנוֹת
עַל עֲצָמוֹת הַבָּרִיחַ הַנְּעוּלוֹת
בַּפֶּתַח חֻלְצָתִי.
עַכְשָׁו צַלָּקוֹת בְּעומֶק הָרִשְׁתִּית
מְשַׁכְפְּלוֹת תְּמוּנוֹת שְׁקוּפוֹת.
נִשְׁכַּב פְּצוּעִים בְּבֵית חוֹלִים שָׂדֶה
נֶאֱחָזִים זֶה בְּזֶה בָּאֵיבָרִים קְטוּעִים,
מְסָרְבִים לְהַרְפּוֹת מִכְּאֵבֵי הַפַנְטוֹם
לא יְכוֹלִים לְהַחְלִים.״

אבודים במצעד המסכות- דן פגיס ואני

"כמו הפרופסור המפוזר שהתקשר לביתו ואמר "אני כאן, איפה אני צריך להיות?" כך התקשרתי אני ואמרתי "אני דן, מי אני צריך להיות? ומרוב פיזור נפש לא שמתי לב שהקו תפוס".
(דן פגיס – שירים אחרונים)

שלושה שירים

״הַמּוֹרָה לְצִיּוּר
נוֹפְפָה בְּאִיּוּם:
אָסוּר לְהַשְׁאִיר
שְׁטָחִים רֵיקִים.
גַּם שֶׁטַח שֶׁהוּמַת
גַּם שֶׁטַח שֶׁנִּמְחַק
גַּם שֶׁטַח מְדֻמְיָן
וּמִי שֶׁלּא יָכוֹל
וּמִי שֶׁלּא רוֹצֶה
מֻזְמָן לַצֵּאת.״

מטמורפוזות

"ספר האדם-לידה זאת חתונה קתולית בין גוף לנפש, בגלל זה תינוקות בוכים. מהזיווג הזה נולדים: בני שבת שקמח בלי תורה עושה להם גזים, בני חול שתורה ללא קמח נתקעת אצלם בגרון ובני זונות שאוכלים את כולם בלי מלח ורק הרצון להרוויח מאגד את החברה, אבל לא תמיד זה היה ככה…"

תשעה שירים על רעות הרוח

״הַגִּמְגּוּם הָרִאשׁוֹן בַתַּנַּ"ך,
הָיָה הַקַּדִּישׁ הָרִאשׁוֹן בַתַּנַּ"ך.
הוּא הָיָה יָפֶה וְאָמִין וְחוֹדֵר
מִכָּל מִזְמוֹר וְקִינָה
שֶׁכָּתַב דָּוִד מֵעוֹלָם.
בְּנִי, כְּשֶׁנִּפָּרֵד,
אַל תּאמַר עָלַי מִלִּים בַּאֲרָמִית.
אֱמוֹר פָּשׁוּט. אֱמוֹר בְּזֶה הַיּוֹם.
אֱמוֹר: שָׁלוֹם אָב.
אָב, שָׁלוֹם.״

באיזו ארץ

"אֲנִי לא מַכִּירָה אֶת כָּל הַמּוֹעֲכִים אֶת לְחָיַי, מְמַשְּׁשִׁים אֶת שְׂעָרִי, מַרְטִיבִים אֶת פָּנַי בִּנְשִׁיקוֹת. זֶה נָמֵל, אֳנִיָּה מִתְגַּבַּהַת מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ הַר, וַאֲפִלּוּ שֶׁחַם הִלְבִּישׁוּ אוֹתִי בִּמְעִיל עִם בַּרְדָּס כְּמוֹ שֶׁל כִּפָּה אֲדֻמָּה. אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל סַבְתָּא בַּתַּדְהֵמָה. עַד הַיּוֹם יָדַעְתִּי שֶׁרַק יְלָדִים בּוֹכִים."

שירה טל ניצן

סימון

"אהבה גדולה לא יכולה להמשך יותר משלוש שנים. ההורמונים לא עומדים בזה. זה לא היה במקרה, תכננתי הכול. מעל לכל יעדיי האידיאליסטים, ידעתי שעליי להיות איתה, לחוש את חורי הסדין, את רגליה. עליה היה לחוש את גופי הכחוש הקר והמלוכלך. היא הייתה המין השני שלי, היא הייתה שלי בגלל גילי הצעיר, בגלל התמסרותי, בגלל אהבתי. ידעתי שהם שניהם אוהבים צעירות בפריחתן…"

ארבע מחוות

"אֵוּרִידִיקֶה הַמּוֹתֶק כְּבָר אֵינֶנָּה רוֹצָה הַבַּיְתָה,
וְזֵיתִים יְתוֹמִים כְּבָר נוֹפְלִים עַל הָאֲדָמָה,
וְמִי שֶׁבָּא וְלָא שָׁאַל: "אַתְּ בָּאָה אִיתִי?"
כְּבָר מִתְחַמֵּם וּפוֹשֵׁט אֶת הַגְּלִימָה."

גן הפיסגה

"למען האמת, אני לא יודע באיזו זכות אני פורס בפניכם סיפור. לרוב סיפורים, כמו בני אדם, כורעים תחת פגמים, רחוקים מהאידיאלים של עצמם. אם כן, מדוע דווקא הסיפור שלי, שסיפורים פגומים כמוהו התרחשו – וחמור מכך סופרו – אין ספור פעמים, ראוי לתשומת ליבכם; למה אטריד אתכם במה שאני איני רוצה להיות מוטרד בגינו? אלא שקרן נכנסה לחיי, והדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שאי-אפשר לא לספר על זה…"

סיפור יריב מוהר

על שירת אי הידיעה

הִגִּיעָה הָעֵת לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמִי – נָקוּם עַל רַגְלֵינוּ
אֶת הַיָּדוּעַ אָסִיר מֵעָלַי,
לְתוֹכְכֵי הַבִּלְתִּי יָדוּעַ אֲשַׁגֵּר אִתִּי כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה.
(ויטמן, עלי עשב)