גיליון 1 1, סתו 2008 נִגְזֶרֶת גיליון 2 2, חורף 2008 סָלוֹן גיליון 3 3, אביב 2009 סַף גיליון 4 4, קיץ 2009 מֶשֶׁק גיליון 5 5, סתו 2009 סֻכָּר גיליון 6 6, חורף 2010 פַּסְקול גיליון 7 7, קיץ 2010 לִילָדֵינוּ גיליון 8 8, קיץ 2011 מִשְׂחָק גיליון 9 9, אביב 2013 שֵׂיבָה גיליון 10 10, חורף 2015 נָּשִׁים גיליון 11 11, קיץ 2015 גְּבָרִים גיליון 12 12 סתו 2015 קרקס גיליון 15 15, סתו 2017 מחבואים גיליון 14 14, סתו 2016 מעברים גיליון 13 13 חורף 2016 יין ושיכר

רשימת המשתתפים #4

בקיץ 2009 ראה אור גליון החוטם הרביעי, משק, ואיגד 40 יוצרות ויוצרים. בגליון מבחר שירה, סיפורת תרגום, ציור, צילום ווידאו ארט.
קריאה נעימה!

תוכן עניינים מערכת החוטם

פואטיקה דלא ניידי

"כמֶשֶׁק, החוטם הוא כלכלה פואטית. טבעו סחר במטבעות לשון. המצקצק בלשונו ומתריס: "הפואטי כערך בר השקעה?!" – ישמר לנפשו. הימים ימי מיתון ולקח ברור כבר מסתמן…"

קרִיסטבֵּל / ס.ט קולרידג'

"בַּמַּגָּע שֶׁל חֵיקִי נָח כִּשּׁוּף הַפּוֹעֵל
וְשׁוֹלֵט בַּמּוֹצָא לְשׁוֹנֵךְ, קרִיסטבֵּל!"

לָשֵׂאת בִּשְׁנַיִם

לָשֵׁאת בִּשְׁנַיִם אֶת הָאֶשְׁכּוֹל הַלָא מְבוֹרָר, הֶעָטוּף בְּשַׂק, כְּמוֹ חָתוּל.
לְגָרֵשׁ בְּסַבְלָנוּת שֶׁל זְנַב חֲמוֹר אֶת לַהֲקוֹת הַזֶּמֶר שֶׁל הַיַּתּוּשִׁים.
לְהַשְׁלִים בְּחָכְמָה שֶׁל רִמּוֹן עִם הַטְרָדוֹת שֶׁל זְבוּבוֹנִים וְרִמּוֹת.
לְהִתְעַלֵּם בְּתוֹם שֶׁל תִּינוֹק מֵהַשָּׁחוֹר-צָהוֹב שֶׁל הַדַבּוּרִים.
לְהַאֲמִין, לְהַאֲמִין בַּמְּתִיקוּת שֶׁל הַנִּשָּׁא עַל הַשֶּׁכֶם בִּשְׁנַיִם,
לִקְטוֹף בַּחֲשָׁאי עֵנָב וְלָשִׂים אוֹתוֹ בַּפֶּה הַאָהוּב.
לָא לְבָרֵר.

שני שירים

״אֵין כָּאן אַף טִפָּת דַּם
אֲבָל סַכִּין קֵהָה מְפַרְפֶּרֶת
בֶּחָזֶה
מַשִּׁירָה לִיטְרַת בָּשָׂר…״

המריצה האדומה / ויליאם קרלוס ויליאמס

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תָּלוּי
בִּמְרִיצָה
אֲדֻמָּה

בּוֹהֶקֶת בְּמֵי
גֶּשֶׁם

לְצַד הַתַּרְנְגוֹלוֹת
הַלְּבָנוֹת.

תרגום עודד פלד

חתונה

"מכונית נוסעת בכביש חשוך בפאתי עיר פריפריה. עצי אשל עומדים בשדרה משני צדי הכביש. הרן לא השית את ליבו לחשכה שבלעה את הכביש עם החרכים, גלגלי משאיות צלקו סדקים ונקבים זעירים באספלט האפור…"

סיפור הדר מוריץ

אהבה מוחשית

״בשלושים למות אבי, כשיצאנו מבית הקברות המאולתר, חווה ביקשה שאבוא למשרדה. בדיוק שטפתי את ידיו של נחמן בסרגליק, כשחיוך נימוסי, כמתחייב מכללי הטקס, פרוש על פני…״

סיפור יואב איתמר

שישה שירים

גַּם לְאַבְרָהָם לָא הָיָה בַּיִת
בַּחוֹלוֹת וּבַקּוֹדֶשׁ שֶׁנִּתְלוּ עַל עֵינָיו
בְּתוֹךְ כָּל הָרָחָב הָרָחָב, הַקּוֹפֵחַ הַהוּא
הָיוּ לוֹ יְתֵדוֹת רְעוּעִים, וִירִיעָה קְרוּעָה מֵעַל
וְצאן צָמֵא לְמַיִם
וְרָעָב
וְגַם אַבְרָהָם לָא
דִּבֵּר עַל אַהֲבָה
הוּא שָׁתַק אַהֲבָה וְכָאַב אַהֲבָה
וְעָשָׂה
וְלָא דִּבֵּר

שלושה שירים

מֵאָז אוֹתוֹ בּוֹקֶר צָלוּל
כְּשֶׁהַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן הֶחְלִיק
כְּמוֹ הוֹלִידַתּוֹ וַלְדָנִית וָתִיקָה
שֶׁלּא לִקְּקָה אַף אֶת שַׂק הַשְּׁלִיָּה,
הִפַּלְתִּי בְּקָרִים עֲכוּרִים לְמַכְבִּיר.
לְעִתִּים אוֹתָהּ אוֹרַחַת חוֹזֶרֶת
מְנַקָּה אֶת הַתָּאִים הַמֵּתִים בְּעֵינַי
לְיַלְּדֵנִי כְּעוֹפֶר
עַל אַרְבַּע רַגְלַי.

עלי מ-IT

״התפוצצות בועת ההי-טק בתחילת שנות ה-2000 מוצאת את עלי בוקריא, מנתח מערכות בחברת ההי-טק "טל-דוט", בתחילתה של התדרדרות אל פי תהום…״
(על הכריכה האחורית כסוגה ספרותית)

רב תחומי יריב מוהר

החיידקן הרוסי

"כשהמצב נהייה קשה, חשבה דוסיה טיכונובנה להזמין כומר כדי לטהר את הבית. נוצרו בעיות בנישואי בניה, שנאת האחים גברה והגיעה למצב שאויבים לא נצטרכו. ממנה עצמה הסבל גם לא ברח, האישה הזקנה אובחנה כחולת סכרת."

סיפור ליזה פופוב

משירי משק הבית

חָזַר פִּתְאוֹם
הַחֵשֶׁק לְעַשֵּׁן.
הַלֵּב הַחֲמַקְמַק
מוֹשֵׁךְ אֶל מְקוֹמוֹת שְׁפָלִים –
חָצֵר אֲחוֹרִית שֶׁל בִּנְיָן
מִתַּחַת לְחַלּוֹן עִם תִּינוֹקֶת בּוֹכָה.

שלושה שירים

אוּלַי טוֹב שֶׁכָּךְ:
לא הִסְפַּקְנוּ לְשַׂחֵק בְּצַעֲצוּעֵינוּ הַחֲדָשִׁים
וּכְבָר הַנְּסוֹרֶת וְהַחוֹל וְכָל הַדְּבָרִים הַבִּלְתִּי סְפִירִים
כִּסּוּ את שְׂעָרוֹתֶינוּ מִבְּלִי שֶׁהִבְחַנּוּ.
וּמְרֻכָּזִים הָיִינוּ וּמְכֻנָּסִים כְּנַגָּרִים בְּבֵית מְּלָאכָה
הַעוֹמֵד לְסְגִירָה.

אוּלַי טוֹב שֶׁכָּךְ:
אַחֲרֵי שֶׁהַאַגָּן נִרְדַּם וְשָׁקַע בַּמְצוּלוּת
רָאִיתִי אוֹתָךְ שׁוֹלַחַת אֶת עֶצְבוֹנֵךְ
כְּאֲלֻמּוּת, דֶּרֶךְ חֲרַכֵי רִיסַיִיךְ הַשְחוֹרִים
וְעֶצְבוֹנֵךְ הֵטִיל אוֹר-צֵל בֶּגּוּפִי.

אדוני הכסאות

"עת ערב. ארסל התיישב בכיסאו האהוב ונעץ משקפיו אל הרחוב שהשתרך תחת חלון דירתו. הבניין מתוכו הביט עמד שפוף מטיח שזה מכבר התקלף ונצבע ושוב התקלף, במקביל לאותם מאות דיירים שיצאו ממנו כלעומת שבאו…"

סיפור נרי ודלר

שני שירים

כַּרְבּוֹלֶת הַפֶּצַע
הִתְעוֹרְרָה בִּי עִם תַּרְנְגוֹלֶת הַשְּׁקִיעָה
שֶׁהֵחֵלָּה מְנַקֶּרֶת בִּשְׁפִּיץ הַלֵּב,
הֵיכָן שֶׁבְּמֵילָא חַד,
"זאת עוֹד תְּחִיָּה",
הִיא מַצְדִּיקָה עָצְמָה.
אַחַר נִקְּרָה אֶת הָעַפְעַף הַשְּׂמָאלִי,
וְהָעַיִן תַּחְתָּיו מְשַׁוַּעַת לְהִסָּדֵק תַּחַת עוֹמֶס הַמַּרְאוֹת …

שלושה שירים

יוֹמַיִם בָּאָחוּ
מֻטֶּלֶת מֵתָה

בַּחֲצִי גּוֹרֶן
סוּסִים סְבִיבָהּ

לְסוֹכֵךְ מִפְּנֵי
עוֹפוֹת דּוֹרְסִים

מִשְׁמַר כָּבוֹד
בְּדַרְכָּהּ אֶל
נֶצַח-אֲפָרִים

שירה עודד פלד

" כל בוקר היינו משכימים לקול הדפיקות, שעלו כמקצב תופים אינדיאני ממרומי גזע עץ הפקאן שליד בית הילדים. בצהריים היה נוטש את בניית הקן, פורש כנפיים שחורות/לבנות, נוסק ונעמד על ראשי, תוקע את ציפורני רגליו בקודקודי המגולח, מרכין ראשו בשטניות עד שעיניו המהופכות היו מופיעות בקו ישר מול עיניי הירוקות, וננעצות בהן. אחר כך היה מתחיל להלום …"

סיפור חן מענית

המובטל

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שׁוֹתִים מָרָק
הַרְבֵּה נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת בַּפֻּנְדָּק
הַרְבֵּה אֲנָשִׁים כּוֹתְבִים שִׁירָה
אִישׁ אֶחָד פֻּטַּר הַיּוֹם מֵעֲבוֹדָה.

כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁשּׁוֹתִים מָרָק
לָא יִתְנוּ לוֹ לְגִימָה
כָּל הַנָּשִׁים שֶׁיּוֹשְׁבוֹת בַּפֻּנְדָּק
לָא יִתְנוּ בּוֹ הֲצָצָה
כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁכּוֹתְבִים שִׁירָה
לָא יִכְתְּבוּ עָלָיו שׁוּרָה.

ריח הכסף

"היום כשאני נזכרת בפניה אני יודעת שהייתה יפהפייה. אפילו יותר מאמא. היה בה משהו לא אימהי, לא חם, אבל מוגן, כמו בובת חרסינה מאחורי דלת זכוכית, הכל שביר סביבה, אבל בה אין ולו סדק אחד. שיערה קצרצר בצבע כסף, נראתה תמירה ואסופה כרקדנית בלט לשעבר. פניה כהות, עיניה כחולות-אפורות, שפתיה עבות. בת 50 לערך, מטופחת, חזקה. אבל לי נראתה זקנה. אולי הייתה בת 30, בכלל. ובעיני הילדה שהייתי הוספתי לה עשרים שנה."

סיפור טלי בר אור

שני שירים

"וְהַלּא עַל אַדְמַת הַמִּדְרוֹן הַזּוֹ, עַל אַדְמַת הַטְּרָשִׁים הַקָּשֶׁה הַזּוֹ,
הִלְּכוּ בֶּעָבָר מְלָכִים מִינֵי קֶדֶם. אֵלִים בִּדְמוּת אָדָם."

חמישה שירים

תּוּתִים לְרִבָּה בְּחֵצִי מְחִיר
יְמַלְּאוּ אֶת הַחוֹר שֶׁנִּפְעַר בֶּחָזֶה
כָּל יוֹם בְּחָמֵשׁ בְּדִיּוּק,
לַשְּׁוָא מְחַפְּשׂוֹת רַגְלַי
אֶת מֵאָה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַיָּם
בְּמָבוֹךְ הַשּׁוּק שֶׁל עִיר גְּבוּל.

שני שירים

לַהֲקַת תַּאיְלַנְדִּים עַל אוֹפַנִּיִּים
נוֹדֶדֶת אֶל הַסּוּפֶּרְמַרְקֶט בַּמֶּרְכָּז הַמּוֹשָׁבָה,
זוֹ שְׁעַת הַמְּנוּחָה, אֲבָל לָא לָהֶם,
הֵם עֲדַיִן בַּחִפּוּשׂ אַחַר אִטְרִיּוֹת בְּאֵיכוּת טוֹבָה,
אֶת הַקֶּרַע בְּנִשְׁמָתָם וְגַם כָּל מַכְאוֹב בַּגּוּף
יִשְׁטוֹף אַלְכּוֹהוֹל זוֹל. בְּעוֹר הַיּוֹם הַגַּעְגּוּעַ חָשׂוּף,
כָּאן בְּדָאוּן-טָאוּן כּרְכּוּר,
רוֹכֵב עַל לִבִּי, בְּלוּז מְלֻכְסָן עֵינַיִם.

טריפטיכון

מַה עוֹשִׂים כְּשֶׁחוֹזְרִים אֶל
הַבַּיִת וְהַבַּיִת אֵינֶנּוּ?
הִכַּרְתִּי פַּעַם אָדָם
שֶׁהָרַס אֶת בֵּית אִמּוֹ …

ארבעה שירים

" מִי שֶׁיְּגִיעַ לְכָאן, יַחְשׁוֹב
כִּי בַּמָּקוֹם בּוֹ שָׂדֶה מוֹלִיד עֵשֶׂב כַּמַּיִם
הַמָּוֶת נִשְׁכַּח, גַּם מִידֵי אֲבָנִים אוֹרְבוֹת.
יַחְשׁוֹב כִּי גַּאֲוַת הַשֶּׁפַע
בָּזָה לְהִתְרַפְּקוּת עַל קַיִץ שֶׁעָבַר"

משק חי

"גַּג הָאַסְבֶּסְט הֻנְמַךְ
וְהַחֲלִיבָה שֶׁלִּי בַּבּוֹר
נִרְאֵית עַכְשָׁו סוּרֵיאָלִיסְטִית
בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל אַרְבַּע לִפְנוֹת בּוֹקֶר
לוֹבֶשֶׁת בְּקוֹר אֶת בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה
טְבוּלֵי חֻמְצַת הֶחָלָב,
נוֹשֶׁמֶת אֶת רֵיחָם הֶעָמוֹק
רָצָה בַּגֶּשֶׁם בְּמַגְּפֵי גּוּמִי שְׁחוֹרִים
גְּבוֹהִים וּבְמְּעִיל כָּבֵד
תָּמִיד בְּלִי מִטְרִיָּה…"

שלושה שירים

"הָרְחוֹב הָרָאשִׁי חָסוּם אֲבָל אַתְּ
הָיִית מַמְשִׁיכָה הָלְאָה. לא כָּמוֹנִי.
לא הָיִית יוֹשֶׁבֶת כָּאן כָּל הַבּוֹקֶר.
מְנַסָּה אֶת הַשָּׁאוֹן הַזֶּה, הָאֲנָשִׁים הַמֻּשְׁלָכִים
אֶל דְּלָתוֹת, מֵאֲחוֹרֵי דֶּלְפֵּקִים. כָּל כָּךְ פָּשׁוּט הָיָה לָךְ …"

שלושה שירים / אולֵהְּ קוצָרֶב

״עַל כֵּן, גַּם מִלְּמַטָּה וְגַם מִלְּמַעְלָה
רוֹחֲשִׁים הָאֲדָרִים בְּעִרְבּוּבְיַת יַרְקוּתָם.
בַּחוּץ, מֵאֲחוֹרֵי גְּדֵרוֹת-בֶּז'
מִתְהַלֵּךְ אֵיזֶה גֶּבֶר בְּמִכְנָסַיִם כְּחֻלִּים
וְיוֹרֵק אֶת הַלֶּחֶם עַל הַמִּדְרָכָה…״

שלושה שירים

הוּא בּלוֹנְדִינִי כְּמוֹ אֶדְוִוין. שְׁלוֹשְׁתֵּנוּ
מְשַׂחֲקִים קְלָפִים. אַחֲרֵי הַמִּשְׂחָק
יְלַמֵּד אוֹתָה הוֹלַנְדִית
מִתַּחַת לַשְׂמִיכָה.
(הַמֶּשֶׁק כּוּלוֹ רָגוּעַ. בַּמִּלְחָמָה הַהִיא
אֲנַחְנוּ בְּנוֹת עֶשְׂרִים, הַקִּיבּוּץ
הוּא הַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ, הַחֲבֵרִים מְאָרְחִים
אֶת בְּנֵי מִשְׁפְחוֹתֵיהֶם מִתֵּל-אָבִיב אֲבָל הַחֶדֶר
בְּכָל זאת אָטוּם) וַאֲנִי אֶכָּנֵס לְמִיטָה אַחֶרֶת, רֵיקָה
מאֶדְוִוין שֶׁמִּזְמַן חָזַר
לַפָּרוֹת הַהוֹלַנְדִיּוֹת שֶׁלּוֹ וּבִכְלָל
מָה הָיָה אֶדְוִוין מוֹעִיל כָּאן עַכְשָׁיו.

כמו עץ

בָּאֶצְבְּעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלָּהּ
שֶׁהוּא אוֹהֵב – חָזַר
וְהִזְכִּיר לָהּ – עוֹד מִכִּתָּה א'
מֵאָז יָּשְׁבוּ יַחַד מוּל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן,
חָתַךְ עַכְשָׁו חֲתָכִים קְטַנִּים.
כְּמוֹ חֲרִיצִים שֶׁל עֵץ, הִסְבִּיר.
הַתַּחַת הֶעָצוּם, הַפַנְטַסְטִי, הַבִּלְתִּי
נִתְפַּס שֶׁלָּהּ הָיָה תָּקוּעַ בָּרִצְפָּה,
וְהוּא חָרַץ עוֹד בָּאֶצְבְּעוֹת,
כִּי הַשָּׁנִים עָבְרוּ, הִסְבִּיר, וְשׁוּם דָּבָר
(מִלְּבַד הָאֶצְבָּעוֹת)
לא נִשְׁאַר כְּמוֹ שֶׁהָיָה.
מַקְפִּיד לְהִתְמַקֵּד בַּאַהֲבָה
הַהִיא, לְהַבְלִיג עַל כָּל הַשְּׁאָר, עַל נוֹכְחוּת
גּוּפָהּ הַנֶּאֱנָח בְּהֲקָלָה כְּשֶׁזֶּה נִגְמָר,
לְרַסֵּן
אֶת מַה
שֶׁמַּטִּיחַ שׁוּב וְשׁוּב
אֶת הָראשׁ שֶׁלָּהּ בַּקִּיר כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת
תּוֹדָה וְהִיא תִּתֵּן לוֹ מְנוּחָה
עַכְשָׁו. בְּסֵדֶר? וְתֵּלֶךְ לִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה, כְּבֵדָה וּמַמְאִירָה.
עַד מָחָר.

שירה מָט

"הוריי נפגשו באוניברסיטה בזמנים אחרים מאלו, איני יודעת אילו זמנים אלו היו, רק שהיו אחרים בתחושה שהשאירו בלבבות שחיו אותם. היו נפגשים בקפה הפינתי, ממש ליד השער הראשי, כשהיא עוד חטאה בלימודי שירה והוא היה מבוגר ממנה וכבר למד דבר או שניים בחייו ושירה לא עניינה אותו, גם לא תהילה, רק חיפוש עצמי…"

סיפור אורלי עסיס

ארבעה שירים / אולסיה מאמצ'יץ׳

״מַעֲמַקַּי נַפְשֵׁךְ, יַלְדּוֹנֶת,
פּוֹלְטוֹת אֶת הַסֶּרֶט הַצִּבְעוֹנִי
בֶחָג הַמּוֹלָד מֵהַסֶּרֶט הַזֶּה
מוֹפִיעָה הַנְשָׁמָה…״

תהילת עולם

"הדבר היחיד במשך היום שמרפה את העצבים המרופטים שלי זו האסלה. כל בוקר, בשעה שש וחצי בדיוק אני מתייצבת מולה בשירותים הציבוריים של היכל המשפט, והיא קרה, צוננת…"